נזכרתי בפעם הראשונה שקיבלתי את הטלפון החכם הראשון שלי.
שאלתי את עצמי,
מאיפה לעזאזל מתקשרים, עונים?
איך שולחים הודעה?
איפה מוצאים את התמונה שהרגע צילמתי,
מה זו התנועה המוזרה הזו של צביטת המסך?
מה היה נורא כל כך שכשרציתי לחייג שלפתי מהזיכרון את איש הקשר שאיתו רציתי לשוחח?
למה בכלל רציתי אותו מלכתחילה??…
אבל אז הבנתי שלצערי או שמחתי, אין ברירה…
עליי להתקדם קדימה ולא להישאר תקועה מאחור.
הבנתי שאימון המוח שלי חשוב לא פחות מאימון פיזי.
החלטתי שאני לא מוותרת,
תירגלתי, חקרתי אפליקציות,
ביקשתי עזרה.
היום אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי הנייד לטוב ולפחות טוב.
כל האפליקציות להזמנת תורים לקופת חולים, בנק, משוב (מול בי״ס של המתבגר),
ווטסאפ, רשתות חברתיות, מצלמה איכותיות, עריכת תמונות, זימון אימון ספורט ועוד.
כל השליטה הזו נובעת מאימון, מתירגול, מהתמדה ורצון להתקדם הלאה.
בדיוק כמו אימון שמבקש שינוי כלשהו בחיים,
ההבנה שמשהו כבר לא הולך כמו פעם וצריך לשנות קצת.
קודם צריך לברר את הסיבה והרצון לשינוי,
למה זה חשוב לאדם?
ואז לעשות תוכנית עבודה עם יעדים קצרים בכל פעם שמאתגר.
לעיתים יש בורות בשביל,
נופלים ונפצעים,
חשוב שיהיה מישהו שיכול להושיט לך יד, שיקשיב לך,
שיעזור לך לקום,
להזכיר לך את הסיבה לשינוי,
שיזכיר לך את הכוחות שקיימים בך.
